כסף. הרבה כסף. כמה שיותר כסף!
זו כנראה תהיה התשובה הרווחת על השאלה מה מניע בן אדם.
העולם המודרני והאבולוציה של הרעיון הקפיטליסטי, שיצאה מכלל שליטה וחרבה כל דחף פנימי לטיפוח ריגשי הביא אותנו למצב בו כסף הוא מטרה עליונה.
תנהלו חיים שלמים - תאהבו, תשנאו, תרמסו, תחבקו, תחייכו, תבכו תמותו - אבל קודם תעשו כסף!
מצטער, אבל אני לא מסכים עם דרך החיים הזו - לא אצלי.
כסף זה חשוב, אפילו מאוד, אבל כסף הוא אמצעי - לא מטרה.
טוב, אם זה לא כסף - אז ללא ספק - אהבה!
אהבה זה דבר נפלא, באמת... אני חולק אחת כזו כבר כמעט שנתיים.
האהבה גורמת לך אושר, ממלאת אותך ברבדים רבים, אתה מרגיש שאתה כבר לא לבד.
היא מעוררת בך סערה - הר געש של רגש מתפרץ. היא סוחפת אותך לחלומות, למחוזות בהם מעולם לא ביקרת.
האהבה זה דבר יפה - עד שהיא נגמרת....
בריאות? זהו, בריאות!
אפשר לחיות 120 שנים מלאות סבל, אכזבה ודיכוי ואפשר לחיות 20 שנים של אושר וחוויות.
בריאות זה נחמד, בחיי שזה נחמד! רצוי גם שלכל אחד מאיתנו יהיו כמה שנים טובות לחיות כאן ולהגשים את היעוד והמטרה שלנו כאן.
רצוי, אבל לא זה מה שאדם צריך.
יש לו קרחת, אבל הוא צדק. דארווין.
עבורי, מה שאנחנו בעצם צריכים בחיים זו האפשרות לסרב.
במשך כל חיי, הדבר היחיד שדאגתי ועמלתי עבורו היה הרצון ליצור אפשרות, שתהיה לי היכולת לומר לא.
אם זה בעבודה ואם זה בחיים האישיים.
לשמור את הכח אצלי ולא להזרק ולהיחבט ע"י מסלול החיים המהיר והסטנדרטי בו כולם צועדים. לזה לא אסכים לעולם!
כשאדם מתנהל בחוסר ברירה - הוא גוזר על עצמו חיים נוראיים, יתרה מכך - הוא הורס את חייהם של רבים אחרים.
נשמע מוזר, לא? בחירה של אדם, לא חשוב במיוחד. איש רגיל, שקם בבוקר ובסך הכל רוצה עבודה - משפיעה על הלך רוח של כ"כ הרבה אנשים שונים, שכלל לא מכירים אותו...
מוזר אבל מדוייק להפליא - בכניעתו למסלול החיים, הוא נותן לגיטימציה למי שמעליו בשרשרת המזון (תגידו מה שתגידו - דרווין צדק...) להחיל את כניעתו של האחד על כלל השותפים לרמתו בשרשרת המזון.
כאן בדיוק ההבדל בין אדם המעוניין להעביר את זמנו על פני הכדור לבין אדם הנחוש לחיות - האפשרות, עצם היכולת לבחור גורמת לנו לחיות, להטביע את חותמנו כאן.
בכל רגע נתון, אנו חשופים לאין ספור אפשרויות - השאלה היא האם אנחנו מספיק חכמים כדי לבחור באפשרות הטובה ביותר עבורנו. האם יש לנו בכלל את האפשרות לבחור? לא בטוח.
לפוסט הקודם: על מילים, צמדי מילים ואינטואציה.
זו כנראה תהיה התשובה הרווחת על השאלה מה מניע בן אדם.
העולם המודרני והאבולוציה של הרעיון הקפיטליסטי, שיצאה מכלל שליטה וחרבה כל דחף פנימי לטיפוח ריגשי הביא אותנו למצב בו כסף הוא מטרה עליונה.
תנהלו חיים שלמים - תאהבו, תשנאו, תרמסו, תחבקו, תחייכו, תבכו תמותו - אבל קודם תעשו כסף!
מצטער, אבל אני לא מסכים עם דרך החיים הזו - לא אצלי.
כסף זה חשוב, אפילו מאוד, אבל כסף הוא אמצעי - לא מטרה.
טוב, אם זה לא כסף - אז ללא ספק - אהבה!
אהבה זה דבר נפלא, באמת... אני חולק אחת כזו כבר כמעט שנתיים.
האהבה גורמת לך אושר, ממלאת אותך ברבדים רבים, אתה מרגיש שאתה כבר לא לבד.
היא מעוררת בך סערה - הר געש של רגש מתפרץ. היא סוחפת אותך לחלומות, למחוזות בהם מעולם לא ביקרת.
האהבה זה דבר יפה - עד שהיא נגמרת....
בריאות? זהו, בריאות!
אפשר לחיות 120 שנים מלאות סבל, אכזבה ודיכוי ואפשר לחיות 20 שנים של אושר וחוויות.
בריאות זה נחמד, בחיי שזה נחמד! רצוי גם שלכל אחד מאיתנו יהיו כמה שנים טובות לחיות כאן ולהגשים את היעוד והמטרה שלנו כאן.
רצוי, אבל לא זה מה שאדם צריך.
עבורי, מה שאנחנו בעצם צריכים בחיים זו האפשרות לסרב.
במשך כל חיי, הדבר היחיד שדאגתי ועמלתי עבורו היה הרצון ליצור אפשרות, שתהיה לי היכולת לומר לא.
אם זה בעבודה ואם זה בחיים האישיים.
לשמור את הכח אצלי ולא להזרק ולהיחבט ע"י מסלול החיים המהיר והסטנדרטי בו כולם צועדים. לזה לא אסכים לעולם!
כשאדם מתנהל בחוסר ברירה - הוא גוזר על עצמו חיים נוראיים, יתרה מכך - הוא הורס את חייהם של רבים אחרים.
נשמע מוזר, לא? בחירה של אדם, לא חשוב במיוחד. איש רגיל, שקם בבוקר ובסך הכל רוצה עבודה - משפיעה על הלך רוח של כ"כ הרבה אנשים שונים, שכלל לא מכירים אותו...
מוזר אבל מדוייק להפליא - בכניעתו למסלול החיים, הוא נותן לגיטימציה למי שמעליו בשרשרת המזון (תגידו מה שתגידו - דרווין צדק...) להחיל את כניעתו של האחד על כלל השותפים לרמתו בשרשרת המזון.
כאן בדיוק ההבדל בין אדם המעוניין להעביר את זמנו על פני הכדור לבין אדם הנחוש לחיות - האפשרות, עצם היכולת לבחור גורמת לנו לחיות, להטביע את חותמנו כאן.
בכל רגע נתון, אנו חשופים לאין ספור אפשרויות - השאלה היא האם אנחנו מספיק חכמים כדי לבחור באפשרות הטובה ביותר עבורנו. האם יש לנו בכלל את האפשרות לבחור? לא בטוח.
לפוסט הקודם: על מילים, צמדי מילים ואינטואציה.
