תעשיית גלעד שליט

הגיע הזמן שמישהו יאמר זאת: גלעד שליט הפסיק לכאוב לנו - הוא הפך מחייל שנזנח בשבי האוייב לפסטיבל עממי. המצב כל כך מגוחך שאנו ממש מרגישים מחוייבים להזכיר את שמו בכל פורום אפשרי, החל משיחות סלון משפחתיות וכלה בטקסים רישמיים. המחוייבות הזו לא נובעת מדבקות מעוררת השראה במטרה, אלא כתוצאה מסטטוס אותו אנחנו עצמנו יצרנו שכאילו אומר: אני ישראלי טוב ולכן אזכיר את שמו.

צר לי, אבל גלעד שליט מודל 2011 הוא לא יותר מפולקלור.

קשה להאשים אותי בחוסר אהבה לארץ ולמולדת. קשה עוד יותר להאשים אותי בזילות חיי יהודים, בטח כאלה שחרפו נפשם כדי שאני אוכל לשבת בביתי ולכתוב להנאתי ולפרנסתי, אבל התנהלות מטה המאבק והמשפחה פשוט בלתי נתפסים עבורי ומיישמים, הלכה למעשה את הפתגם: "הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות".

במהלך השנים טענתי כי התנהלות המשפחה ומטה המאבק פשוט קוברים את הילד המסכן הזה בשבי. כל הפגנה, כל נאום, כל יוזמה תקשורתית פשוט גורמים לחמאס לשבת בצד וליהנות מהעם היושב בציון, אשר זועק לשיחרור גלעד בעוד המנהיגים מפקירים אותו. נשגב מבינתי כיצד אף אחד לא רואה כי ההתנהלות הזו משחקת לידי החמאס, כיצד בפאסיביות פושעת אירגון טרור חוטף חייל וצופה מהצד בקרע ההולך ונפער בין העם למנהיגיו.

עם מי אנחנו בעצם נלחמים?

לאחרונה, אנו עדים לקמפיין על גבי קמפיין ולקפיצה מגימיק לגימיק ונראה כי מישהו שכח שמדובר בחייל, בבן אדם, בילד שלא בחר להיות מה שהוא ואיפה שהוא היום. ההתייחסות אליו הפכה להתייחסות כאל מותג שנאבק על רלוונטיות המדף שלו. גימיקים שטותיים דוגמת צינוק הסלב מראים זילות בלתי מובנת במטרה ובגלעד עצמו, גם אם הכוונה היא טובה. 

אם נאמץ לרגע את עולם הפרסום, וכפי שהמאבק מתנהל - מדובר בקמפיין לכל דבר ועיניין, אז הקריאייטיב ושפת המותג אולי נכונים, אבל האסטרטגיה ופילוח קהל היעד גובלים בבורות משוועת.

המותג הזה, שנקרא גלעד שליט מגלגל מיליונים ואין אף אחד שיקום ויאמר שכל ההשקעה הזו פשוט יורדת לטימיון, שכן את הקהל הישראלי לא צריך לשכנע שמקומו לא בשבי. הבעיה נמצאת בעזה והפתרון נמצא בחו"ל.

אם ההשקעה והמאמץ היו מופנים כלפיי חוץ, אני סמוך ובטוח שגלעד כבר היה איתנו. החמאס, על כל נבזיותו, אינו מסוגל לעמוד בלחץ עולמי שתחשוף את אכזריותו ותעמיד את כל מערך ההסברה שלו בספק, שהרי הוא בנוי על אמפאתיה לחלש וביסס את עצמו כמסכן וחסר ישע אל מול היישות הציונית. ברגע שדעת הקהל העולמית תופנה נגדו, שהרי כל בר דעת מבין כי אין כל הצדקה מוסרית או צבאית להחזיק בילד חסר ישע - כבר לא תהיה ברירה והמחיר הבלתי שפוי בעליל אותו החמאס דורש יפחת פלאים.

ברגע שנפנים, שבזמן שאנחנו נלחמים בינינו לבין עצמנו על דעת הקהל ועל הילד שיושב בחדר חשוך ומוחבא מהעולם החמאס כובש כל שביב אמפטיה עולמית - מצבנו בעולם ישתפר פלאים וסביר להניח שאדם נוסף יתהלך פה בנינו.

לפוסט הקודם: בין שמים לארץ.